קיצור תולדות האנושות - יובל נח הררי

זה הספר הראשון שערכתי. התחלה טובה לא? :-) מאז ערכתי עוד 6 ספרי הגות הקשורים למיינדפולנס ו-2 חוברות לימוד של "האקומי - פסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס".

עם כל הכבוד לי, זה היה בעיקר מזל (או יש שיגידו קארמה). סיפור שהיה כך היה. ב2009 עברתי לגור באתר הקורסים של העמותה לויפאסנה במסורת של ס.נ. גואנקה כדי שאוכל לשרת כמנהל האתר. בשנה הזו בדיוק תרגמו את הספר "ההיסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילאים" של ארנסט גומבריך.

סבא שלי נתן לי אותו כי מסתבר שארנסט היה קרוב משפחה שלו. ארנסט הזה היה היסטוריון שעבר מאוסטריה ללונדון לצרכים מקצועיים ונשאר שם כשהחלה מלחמת העולם השנייה. התפקיד שלו היה להקשיב לרדיו הגלוי של הגרמנים ולהעביר ידיעות לאנגלים. יש הטוענים שהוא הצליח להבין מתוך הידיעות שהולכים להפציץ את לונדון ולהתריע בפני האגלים. אני לא יודע אם זה נכון אבל זה סיפור יפה. בכל מקרה, אדון גומבריך כתב לאהובתו מכתבים על ההיסטוריה של העולם ואז אגד אותם לספר שמתאים לנוער. שסבא שלי נתן לי את הספר בהתרגשות גדולה הוא תורגם לעברית, כי הוא קרא אותו כנער בגרמנית.

קראתי את הספר בשלוק אחד ופתאום נפל לי האסימון שמעולם לא למדנו בבית הספר את המהלך של ההיסטוריה של העולם ממעוף הציפור כפי שכתב אותו גומבריך. מתוך הקריאה הזו התחברו לי כמה דברים מאד מעניינים על העולם. מטבע הדברים חיפשתי ספר כזה למבוגרים.

באותו זמן באתר הקורסים של הויפאסנה שירת אדם אנונימי בשם יובל שהיה חבר שלי לשירות באתר. ידעתי שיובל מלמד היסטוריה באוניברסיטה העברית ושאלתי אותו אם יש כזה ספר בעברית, כי לא היה לי חשק להתאמץ על האנגלית. אז הוא אמר: "לא. אבל אני בדיוק כותב משהו כזה בימים אלו". אמרתי לו שיגיד כשהוא מסיים ואשמח לקרוא. הוא אמר, שאם אני רוצה, לפני שהוא מסיים, הוא ישלח לי פרקים שהוא מסיים לכתוב בתנאי שאחזיר לו אותם עם הערות. הסכמתי.

יובל התחיל לשלוח לי פרקים. וכך נפתחו חודשים שלמים של התכתבויות על ההערות שלי. יובל חשב שזה יהיה ספר נחמד שיעניין בעיקר את הסטודנטים שלו ואולי עוד כמה חובבי היסטוריה. אני מאד אהבתי את הספר וחשבתי שהוא ממש יצליח אבל אף מאיתנו כמובן לא חזה את מה שקרה שבועות ספורים אחרי צאת הספר "קיצור תולדות האנושות" לאור...

יש בספר הזה כמה רעיונות ממש גאוניים. הרעיון שאני מרבה להשתמש בו כשאני מלמד מיינדפולנס הוא הרעיון של "מציאות מדומיינת". זה רעיון שאומר שאנחנו יכולים לספר לעצמנו סיפור אישי, אבל העוצמה של האדם מהיכולת לשתף את הדמיון הזה בשפה מורכבת ולהאמין בדברים שנמצאים רק בראש שלנו כמו מדינה, תאגיד או כסף. העניין הוא שהסיפורים האלה הם חרב פיפיות - אם אנחנו לא מודעים אליהם ומתייחסים אליהם בטעות כאל מציאות קונקרטית, ונאחזים בהם כאילו הם מתארים איזה אמת מוחלטת אנחנו עלולים לפגוע בעצמנו ובאחרים ואחרות. התרגול יכול להזכיר לנו את זה ולגרום לנו להחזיק את הסיפורים שרצים לנו בראש באופן קצת יותר מאוורר וקליל, אפילו את הסיפור שלי על עצמי.

מי שעוד לא קרא.ה, בעיני זה ספר חובה. קריאה מהנה!